דף מנחה להדפסה — היריד שקפא

הקריאו את זה לשחקנים כדי להתחיל

זה הלילה הארוך ביותר בשנה בקטלפרוסט, ויריד הלילה הארוך אמור להתחיל. במקום זה, כל פנס, תנור וכינור בכפר נעולים בתוך קרח כחול, ושובל של עקבות כפור ענקיים מוביל במעלה הגבעה הלבנה. מישהו הקפיא את היריד בכוונה. לכו אחרי הכפור, גלו מי עשה את זה ולמה, והחזירו את האורות לפני שהלילה הארוך יתארך עוד יותר.

סצנות (כל אורכי המפגש — התגית של כל סצנה מראה את האורך הקצר ביותר שבו היא מופיעה)

1. סצנה 1: היריד הקפוא החל ממשימה זריזה

   הלילה הוא הלילה הארוך ביותר בשנה. בקטלפרוסט זה אומר דבר אחד: יריד הלילה הארוך. אבל כשאתם מגיעים לכיכר הכפר עם רדת החשכה, הכול קפוא. כל פנס נעול בתוך קרח כחול. הקשת של הכנר דבוקה לכינור שלו. פתיתי שלג תלויים באוויר בלי לזוז. הכיכר מריחה מערמונים קרים. אוטילי בראס, יוצרת הפנסים, מקישה על פנס קפוא. טינג. "מישהו הקפיא לנו את היריד," היא אומרת. "והלילה הארוך רק התחיל."

   מטרה: לגלות מה הקפיא את היריד, ומאיפה הגיע הקור.

   • ללכת אחרי שובל הכפור אמיץ, מספר קושי 8

     זה מצליח: עקבות ענקיים ועגולים של כפור יוצאים מהכיכר, עוברים בשוק ועל הגשר, לכיוון הגבעה הלבנה. כל אחד מהם גדול כמו גלגל של עגלה.

     זה לא מצליח: הרוח מכסה את העקבות בשלג. אבל כל דבר חם בדרך קפוא, אז אתם הולכים אחרי הפנסים הקפואים במקום, רק קצת יותר לאט.

   • לשאול את אוטילי בראס בלי הטלה

     זה מצליח: אוטילי יודעת שלושה דברים. היום אחר הצהריים היא הדליקה את הפנס הגדול והחדש שלה בראש הגבעה הלבנה, בפעם הראשונה. הכפור הגיע זמן קצר אחר כך. וסבתא שלה תמיד אמרה: "את הגבעה תשאירו לשלג." "חשבתי שזה סתם פתגם," היא נאנחת.

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא מצליח לחשוב על שאלה, אוטילי מספרת את שלושת הדברים בכל זאת, ונותנת לכל גיבור שקית ערמונים קפואים. "לאחר כך," היא אומרת, "כשהכול יפשיר."

   • להסתכל מסביב בכיכר פיקח, מספר קושי 8

     זה מצליח: הקרח על כל פנס הכי עבה בצד שפונה לגבעה הלבנה. ולמעלה, בראש הגבעה, זוהר כתום חלש פועם בתוך גוש קרח. הקור הגיע משם.

     זה לא מצליח: שלג נכנס לכם לעיניים. אבל אוטילי מצביעה למעלה בכל זאת. "אפילו הפנס הגדול שלי קפא, שם למעלה על הגבעה הלבנה," היא אומרת.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: כל גיבור הביא פנס ליריד. איך נראה הפנס של הגיבור שלכם? כל מה שהם מתארים באמת קיים ויכול לעזור בהמשך. פנס בצורת ירח הוא רמז נהדר לחרוז שעל אבן הדרך.

   יריד הלילה הארוך הוא יריד החורף של קטלפרוסט: פנסים בכל חלון, ערמונים קלויים, החלקה על הקרח, מוזיקה, ונשארים ערים עד מאוחר כדי שהלילה הארוך ירגיש קצר. אף אחד לא בסכנה ואף אחד לא נפגע: הקרח מכסה רק דברים חמים ומאירים. היום אחר הצהריים אוטילי הדליקה פנס גדול וחדש בראש הגבעה הלבנה, כדי שכל העמק יראה את היריד. החום שלו ממיס את מערת הקרח שבה ישן הַס הזקן, והוא ירד והקפיא כל דבר חם בכפר כדי לקרר את המצב. אוטילי זריזה, גאה וקצת נבוכה, אף פעם לא מפחידה.

2. סצנה 2: סמטת השוק החל ממפגש בישיבה אחת

   מאחורי הכיכר נמצא השוק, סמטה של דוכני עץ קטנים. כל דוכן נוצץ מכפור. סיר מרק קפא לגמרי, והמצקת עוד עומדת בתוכו זקופה. ואז אתם שומעים קול קטנטן. צִיק. בתוך עגלת ערמונים, משהו זוהר בכחול חיוור. עשרות עיניים קטנטנות ממצמצות אליכם. אלה עכברים, כל אחד לא גדול מאגודל. הזנבות שלהם מאירים כמו ניצוצות כחולים קטנים. והם רועדים מפחד.

   מטרה: לשדל את עכברי הנצנוץ לצאת ולגלות מה הם ראו.

   • להיות עדינים ושקטים לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: עכבר נצנוץ אמיץ אחד מטפס לכם על כף היד. הזנב שלו זוהר, אבל הוא קריר כמו שלג. "גדול," הוא מצייץ. "לבן. שעיר. נשף על דברים חמים." הוא מצביע עם הזנב הזוהר לכיוון הגשר.

     זה לא מצליח: מגף חורק על הקרח, ועכברי הנצנוץ מתפזרים. אבל הם משאירים שובל של עקבות כחולות קטנטנות על הכפור, כל הדרך עד הגשר.

   • לחלוק ערמון בלי הטלה

     זה מצליח: עכברי הנצנוץ אוהבים ערמונים, אפילו קפואים. תוך כדי כרסום הם מספרים לכם הכול. חיה ענקית, שעירה ולבנה עברה בשוק. היא נשפה כפור על כל דבר חם. ואז היא חזרה במעלה הגבעה הלבנה, ונראתה מודאגת.

     זה לא מצליח: אם לאף אחד אין משהו לנשנש, עכברי הנצנוץ מזדחלים החוצה בכל זאת. הם סקרנים מדי לגבי הפנסים שלכם כדי להישאר מוסתרים.

   • לבדוק מה קפא פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: כל מה שקפא היה חם או מאיר: סיר המרק, תנור הערמונים, הפנסים. השלג ודוכני העץ בסדר גמור. מי שעשה את זה לא שונא את היריד. הוא שונא את החום.

     זה לא מצליח: אתם מאבדים את הספירה אחרי ארבעים בערך. אבל דבר אחד ברור: שום דבר קר לא קפא. רק דברים חמים.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את מי שהכי שקט: עכברי הנצנוץ זעירים ומפוחדים. מה הגיבור שלכם יכול לעשות כדי שירגישו בטוחים?

   שאלו את כל השולחן: איזה יצור משאיר עקבות בגודל של גלגל עגלה, ומקפיא רק דברים חמים?

   עכברי נצנוץ הם עכברים זעירים שהזנב שלהם זוהר בכחול חיוור: אור קר שלא ממיס כלום. הם גרים בקורות של חנות הפנסים של אוטילי. הם ראו את הַס הזקן עובר בשוק, נושף כפור על כל דבר חם, וחוזר במעלה הגבעה הלבנה. איך שלא תתפתח הסצנה, הגיבורים לומדים לפחות את זה: גדול, לבן ושעיר, מקפיא רק דברים חמים, חזר לגבעה. אם הגיבורים היו עדינים או חלקו אוכל, כמה עכברי נצנוץ מצטרפים בתוך הברדס של אחד הגיבורים. סמנו את זה במעקב הסיפור: זה חשוב בשיא.

3. סצנה 3: הגשר של גונדל החל ממפגש מלא

   הדרך לגבעה הלבנה עוברת על גשר אבן ישן. על הגשר יושב טרול, גדול כמו ערימת שחת. יש לו אף כמו תפוח אדמה, ואזוב צומח לו באוזניים. הוא סורג כפפה בגודל של שק. קליק, קליק, עושות המסרגות שלו. הוא מחייך חיוך מכוסה אזוב. "ערב טוב," הוא רועם. "אני גונדל. גם אתם ראיתם? הַס הזקן ירד הלילה מהגבעה. הַס הזקן אף פעם לא יורד."

   מטרה: להתיידד עם גונדל ולשמוע מה הוא יודע על הַס הזקן.

   • להציג את עצמכם בלי הטלה

     זה מצליח: גונדל לוחץ יד לכל אחד, בעדינות רבה, עם אצבע ענקית אחת. הוא מספר לכם שהַס הזקן הוא חיית שלג גדולה. כל החורף הוא ישן במערה של קרח כחול בראש הגבעה. "עדין כמו שלג שיורד," הוא אומר. "הדבר היחיד שהוא לא סובל זה חום."

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא רוצה להתחיל, גונדל מרים את הכפפה הגמורה למחצה. "גדולה מדי?" מישהו צוחק, והוא מספר לכם על הַס הזקן בכל זאת.

   • לעזור לו לסרוג לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: אתם מחזיקים את הצמר והוא סורג. "אני והַס הזקן צופים ביריד ביחד כל שנה," הוא אומר. "אני יושב כאן. הוא יושב למעלה, איפה שקר. אבל הלילה הוא נראה מפוחד." הוא מסיים את הכפפה הענקית ונותן אותה לכם.

     זה לא מצליח: הצמר מסתבך לכולם סביב המגפיים. גונדל צוחק כל כך חזק שהגשר רועד. הוא מספר לכם מה שהוא יודע בזמן שהוא מתיר אתכם. "הכפפה עוד לא גמורה," הוא אומר. "קדימה, לכו. מהר."

   • להחליק על הנהר הקפוא אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: אתם מחליקים לצד השני בווּש אחד ארוך ומנופפים מהגדה. גונדל מוחא כפיים ענקיות. "הַס הזקן עשה את הקרח הזה הלילה," הוא קורא. "הוא אף פעם לא עושה קרח כאן למטה. משהו לא בסדר שם למעלה."

     זה לא מצליח: באמצע הדרך הרגליים עפות לכם, ואתם מסתחררים כמו עלה ברוח. גונדל מושיט זרוע ארוכה אחת ומרים אתכם בעדינות אל הגשר. "בגשר יותר מהר," הוא אומר, ומספר לכם מה שהוא יודע.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: גונדל שואל כל עובר אורח שאלה אחת. מה הדבר הכי חם שיש לכם? ענו בקול של הגיבור שלכם. גונדל לא גובה דמי מעבר. הוא פשוט אוהב את התשובות. אם מישהו אומר כפפות, הוא מאושר.

   גונדל וולסטיץ' הוא טרול גשר עדין שמטאטא שלג מהגשר כל החורף וסורג כפפות לכל הכפר. הוא לא שומר על שום דבר ולא מבקש כלום תמורת המעבר. הוא החבר הכי ותיק של הַס הזקן. מה שהגיבורים צריכים ללמוד כאן: הַס הזקן ישן במערת קרח בראש הגבעה הלבנה, הוא עדין, הוא לא סובל חום, והלילה הוא נראה מפוחד. אם הגיבורים עזרו לו לסרוג, גונדל נותן להם את הכפפה הענקית שלו. סמנו את זה במעקב הסיפור: בשיא היא שומרת על הידיים קרירות מספיק כדי לסחוב את הפנס הגדול.

4. סצנה 4: בונוס: המפל הקפוא החל ממפגש אפי

   באמצע הדרך במעלה הגבעה הלבנה, השביל מטפס לצד מפל. הלילה המפל קפוא באמצע ההתזה, כמו קיר של זכוכית כחולה. אבל משהו מוזר. טיף. טיף. מים מטפטפים על הקרח ממקום גבוה למעלה. באמצע החורף, השלג בפסגה נמס. האוויר הקר מריח מעצי אורן ומשלג רטוב. מדרגות של קרח עולות לצד המפל, חלקלקות ותלולות.

   מטרה: לטפס ליד המפל הקפוא ולגלות למה ראש הגבעה נמס.

   • לטפס במדרגות הקרח אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: צעד אחרי צעד זהיר, אתם מטפסים לראש המפל. מכאן אפשר לראות. פלג דק של מי הפשרה זורם מראש הגבעה, שם זוהר כתום פועם בתוך גוש קרח.

     זה לא מצליח: הרגל מחליקה, ואתם גולשים על הישבן כל הדרך למטה, לתוך ערימת שלג רכה. כולם צוחקים. בניסיון השני אתם מוצאים איפה לאחוז, ומטפסים למעלה בלי הטלה.

   • ללכת אחרי הטיפות פיקח, מספר קושי 8

     זה מצליח: הטיפות זורמות בקו דק אחד, ישר מראש הגבעה. משהו שם למעלה חם מספיק כדי להמיס שלג באמצע החורף.

     זה לא מצליח: הטיפות זורמות לכל הכיוונים. אבל המים על הכפפה שלכם מרגישים חמימים באופן מוזר. הם חייבים להגיע ממקום חם, ממש בפסגה.

   • לנגן על נטיפי הקרח בלי הטלה

     זה מצליח: טינג, טנג, טונג. הרחק למעלה, משהו ענק מזמזם בחזרה, נמוך ועצוב, כמו רוח בארובה. ואז הוא משתתק ומקשיב. הוא יודע שאתם באים, והוא לא כועס.

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא רוצה לנגן, הרוח מנגנת על נטיפי הקרח במקומכם. ומראש הגבעה עונה זמזום נמוך ועצוב.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: מים זורמים במורד הגבעה באמצע החורף. מה לדעתכם יש שם למעלה? אם מישהו אומר שהפנס הגדול חם מדי, זה בדיוק נכון: תגידו לו.

   משחקים את הסצנה הזו רק במפגש האפי. זה הרמז שהופך את התעלומה: הפנס הגדול עדיין בוער בתוך הקרח, והחום שלו ממיס את ראש הגבעה. שום דבר כאן לא באמת יכול לפגוע באף אחד: החלקה נגמרת בערימת שלג ובצחוק. איך שלא יתפתח, הגיבורים מגיעים לשביל העליון ולאבן הדרך. אם הם מצאו את המים החמימים, סמנו את זה במעקב הסיפור.

5. סצנה 5: החרוז שעל אבן הדרך החל ממפגש קצר

   ליד ראש הגבעה עומדת אבן דרך ישנה ואפורה, גבוהה מדלת. חרוטות עליה מילים, חצי מוסתרות מתחת לכפור. מאחוריה השלג זוהר בכתום. הנה הפנס הגדול, לכוד בגוש קרח, ועדיין בוער בפנים. מסביבו השלג רטוב ובוצי. ואז צורה ענקית ושעירה נושפת על הקרח. הוּוּוּ. הקרח מתעבה. הצורה מסתובבת. שתי עיניים קטנות, כחולות כמו קרח, מביטות ישר אליכם.

   מטרה: לקרוא את החרוז הישן שעל אבן הדרך ולהבין מה הוא אומר.

   • לקרוא את החרוז ביחד פיקח, מספר קושי 8

     זה מצליח: הירח! החרוז אומר שאת הגבעה הזו מותר להאיר רק באור ירח, כי ישן כאן מישהו שלא סובל חום. יוצרי הפנסים הראשונים ידעו את זה. כל השאר שכחו.

     זה לא מצליח: החרוז מסובך. אבל תסתכלו למעלה: התשובה עולה מעל הגבעה ממש עכשיו, עגולה וכסופה. הגיבורים מקבלים עוד הצצה אחת, עם רמז שזה זורח בלילה ואף פעם לא חם. ההצצה הזו בלי הטלה.

   • לגרד את הכפור אמיץ, מספר קושי 8

     זה מצליח: האצבעות צורבות, אבל אתם חושפים כל מילה. מתחת לחרוז יש גם חריטה: חיה גדולה ושעירה, ישנה מתחת לירח עגול.

     זה לא מצליח: הכפור עבה מדי. ואז הצורה השעירה שעל הגבעה נושפת, ומשב רוח קרה מנקה את האבן. עכשיו קל לקרוא כל מילה.

   • לקרוא שלום לצורה בלי הטלה

     זה מצליח: הצורה מפסיקה לנשוף כפור. "שלום," היא רועמת, לאט כמו שלג שמחליק מגג. "הדבר החם הזה שלכם? בבקשה. הבית שלי נמס."

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא קורא לה, הצורה רועמת ראשונה. "בבקשה," היא אומרת. "לא עוד חום."

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: קראו ביחד בקול את החרוז שעל אבן הדרך. מה לדעתכם התשובה? תנו להם עכשיו את כרטיס החרוז. התשובה היא הירח. אם הם גם מנחשים שהפנס הגדול הוא הבעיה, נהדר.

   תנו כאן את כרטיס החרוז שעל אבן הדרך. התשובה היא "הירח". יוצרי הפנסים הראשונים של קטלפרוסט השאירו את הגבעה הלבנה חשוכה, מוארת רק באור ירח, כי הַס הזקן ישן במערת קרח בראשה. עם השנים כולם שכחו את החרוז, חוץ מהפתגם הישן של סבתא של אוטילי. לפתור אותו זה לא הסוף: הַס הזקן עדיין צריך עזרה. עוברים לשיא.

6. סצנה 6: מערת הקרח הכחול החל ממשימה זריזה

   בראש הגבעה ממש יש מערה של קרח כחול. מים מטפטפים מהתקרה שלה. מולה עומד הַס הזקן, גדול כמו אסם. השיער הלבן והארוך שלו מלא נטיפי קרח שמצלצלים כשהוא זז. הוא נושף על הפנס הגדול, והקרח מתעבה. אבל האור הכתום ממשיך לבקוע. "חם מדי," הוא רועם. "כל חורף אני ישן כאן. ועכשיו הבית שלי נמס." הוא מביט בכם בעיניים קטנות וטובות. "בבקשה. תעזרו לי?"

   מטרה: להציל את הבית של הַס הזקן, כדי שהכפור ישחרר את היריד.

   • לסחוב את הפנס הגדול למטה אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: אתם מרימים את הפנס הגדול בתוך גוש הקרח שלו וסוחבים אותו במורד הגבעה, צעד אחרי צעד זהיר. קראו "אם הורדתם את האור למטה."

     זה לא מצליח: הוא כבד מאוד. הרגליים מחליקות, ואתם רוכבים עליו במורד הגבעה כמו על מזחלת. ווּש! הוא מגיע למטה שלם. קראו "אם הורדתם את האור למטה."

   • להאיר את הגבעה בירח פיקח, מספר קושי 8

     זה מצליח: אתם מלטשים לוחות קרח עד שהם מבריקים כמו מראות, ומפנים אותם אל הירח. קראו "אם האירתם את הגבעה באור הירח."

     זה לא מצליח: המראה הראשונה נסדקת. הַס הזקן נושף עליה, והיא מתאחה חלקה כמו זכוכית. קראו "אם האירתם את הגבעה באור הירח."

   • להזמין את הַס הזקן ליריד לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: הַס הזקן ממצמץ. "אני? ביריד?" נטיפי הקרח שלו מצלצלים כמו צחוק. קראו "אם הזמנתם את הַס הזקן."

     זה לא מצליח: הַס הזקן מניע את הראש הגדול שלו מצד לצד. "חם מדי שם למטה." אז אתם מבטיחים לו את המקום הכי קר ביריד, בריכת ההחלקה. הוא חושב, ואז מהנהן. קראו "אם הזמנתם את הַס הזקן."

   שאלו את השחקנים

   שאלו את מי שהכי שקט: הַס הזקן ענק, אבל הוא מפחד. מה הייתם אומרים כדי שירגיש בטוח?

   שאלו את כל השולחן: איך קטלפרוסט יכולה ליהנות מהאורות שלה בלי להמיס את הגבעה? כל רעיון שמרחיק חום מהגבעה עובד. תנו לו להוביל לסוף הכי קרוב.

   שלושה סופים ואף אחד מהם לא שגוי, ואף אחד לא נלחם באף אחד. אי אפשר להילחם בהַס הזקן, וגם הוא לא רוצה: חרב מורמת מתכסה במעיל של כפור, והוא רק נראה עצוב. להאיר את הגבעה בירח לא דורש הטלה אם הגיבורים פתרו את החרוז שעל אבן הדרך. לסחוב את הפנס הגדול לא דורש הטלה אם גונדל נתן להם את הכפפה הענקית שלו. להזמין את הַס הזקן לא דורש הטלה אם עכברי הנצנוץ באו איתם: הם זוהרים שביל כחול וקר במורד הגבעה. אם הגיבורים מצאו את המים החמימים במפל הקפוא, הַס הזקן סומך עליהם מיד: 2+ לכל הטלה כאן. אין הרבה זמן? כל אורך מקבל את הטוויסט: הַס הזקן אומר שהבית שלו נמס ברגע שהגיבורים מגיעים, ואותו חרוז חרוט מעל פתח המערה, אז תנו כאן את כרטיס החרוז. בסוף, קראו את הסוף שקרה, ואז את החזרה הביתה.

   איך זה נגמר

   הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   אם הורדתם את האור למטה. אתם מניחים את הפנס הגדול בכיכר הכפר. למעלה על הגבעה, הטפטוף נפסק. מערת הקרח קרה ובטוחה שוב. הַס הזקן משחרר אנחה ארוכה ומאושרת. ווּוּש. למטה בקטלפרוסט, הכפור מחליק מכל הפנסים בבת אחת. הם מהבהבים, ואז זוהרים. והפנס הגדול מחמם לכולם את הידיים, בדיוק במקום שלו.

   אם האירתם את הגבעה באור הירח. הפנס הגדול כבה בלחישה קטנה. אחת אחרי השנייה, מראות הקרח שלכם תופסות את הירח. אור כסוף נשפך על הגבעה הלבנה, חזק מספיק כדי שכל העמק יראה. אף פתית שלג לא נמס. הַס הזקן נשכב בתוך הזוהר. "אור קר," הוא ממלמל. "הסוג הכי טוב." ולמטה, הכפור משחרר את כל הפנסים.

   אם הזמנתם את הַס הזקן. אתם מכבים יחד את הפנס הגדול. הַס הזקן יורד לאט במורד הגבעה לצדכם. הוא נעצר ליד בריכת ההחלקה, המקום הכי קר ביריד. הוא נושף פעם אחת, והבריכה הופכת לקרח הכי חלק בעמק. כולם מחליקים. הַס הזקן מזמזם, מאושר. ובזמן שהוא מזמזם, הכפור משחרר את כל הפנסים.

   החזרה הביתה

   כל סוף: הביתה לקטלפרוסט. בחזרה בכיכר, כל הפנסים זוהרים. הקשת של הכנר משתחררת, והמוזיקה מתחילה. אוטילי מחלקת ערמונים חמים. גונדל הטרול מביא כפפות לכולם. הלילה הארוך ביותר מרגיש כמו הקצר ביותר, כי אף אחד לא רוצה שהוא ייגמר. ולמעלה על הגבעה הלבנה, צורה לבנה וגדולה צופה ביריד, קרירה ומאושרת.

דף לשחקנים — הראו אותו לשולחן

החרוז שעל אבן הדרך

חרוט עמוק באבן דרך ישנה ואפורה, מתחת לכפור: "הדליקו בכיכר, הדליקו ברחוב, בכל חלון, בכל פינה, אור טוב. אבל את הגבעה השאירו למי שישן במערת קרח כחולה, בשלג הלבן. רק פנס אחד מותר כאן, אחד ויחיד: עגול וכסוף, קר וצלול תמיד. את השלג לא ימיס, את הכפור לא ישבור, עולה בשמי הלילה ושוקע עם האור. אמרו מה הוא, ותדעו בלי ספק איזה אור על הגבעה הזו מותר להדליק. יוצרי הפנסים הראשונים של קטלפרוסט."

כרטיסי מפלצות

פרסים

• יריד הלילה הארוך ניצל: כל פנס בקטלפרוסט זוהר שוב, והלילה הארוך ביותר בשנה מרגיש כמו הקצר ביותר.
• כפפות סרוגות של טרול, אם עזרתם לגונדל לסרוג: פעם אחת בהרפתקה הבאה שלכם, אפשר להחזיק משהו חם מדי או קר מדי ולהרגיש רק נעים.
• חבר מעכברי הנצנוץ, אם שידלתם אותם לצאת: פעם אחת בהרפתקה הבאה שלכם, הוא מאיר מקום חשוך באור כחול וקר.
• נשיפת הכפור של הַס הזקן, בכל סוף: פעם אחת בהרפתקה הבאה שלכם, הַס הזקן נושף על מים ומקפיא אותם לגשר או למגלשה.
• בונוס מהעולם האמיתי, אם בא לכם: בלילה חורפי ארוך, מצאו את הירח מהחלון ונופפו לו, כמו שהַס הזקן עושה מהגבעה הלבנה.

טיפים להרצת ההרפתקה הזו

• ההרפתקה הזו נעימה ורגועה: יריד קפוא, טרול ידידותי, חיית שלג עדינה וחרוז על אבן. הסכנה היחידה היא אף קפוא. תנו מקום לשלג, לנצנוץ ולקולות.
• שום דבר בהרפתקה הזו לא נלחם. אם גיבור שולף חרב, היא מתכסה במעיל של כפור, והַס הזקן נראה עצוב ולא כועס. החזירו את המשחק לדיבור, לעזרה ולמחשבה.
• שחקו את הַס הזקן לאט מאוד ונמוך מאוד, כמה מילים בכל פעם, כמו שלג שמחליק מגג. גונדל גדול ועליז וסופר את התפרים שלו בקול. אוטילי זריזה וגאה. עכברי הנצנוץ מצייצים מילה אחת בכל פעם.
• אם מישהו ליד השולחן לא רגוע בגלל החיה הענקית, אמרו את זה פשוט: הַס הזקן עדין, והוא מפחד, לא כועס. ואז תנו לשחקן הזה להיות הראשון שאומר לו שלום.
• אין הרבה זמן? באורך הקצר ביותר משחקים את היריד הקפוא ואת מערת הקרח, ועדיין יש את הטוויסט: הַס הזקן מספר לגיבורים שהבית שלו נמס, והחרוז חרוט מעל פתח המערה. ראו את הערות המנחה של השיא.
• משחקים במצב סיפור? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר של לב־טוב. שולחנות ותיקים מוסיפים 2.